1. שיטת גילוי פגמים רדיוגרפית
זיהוי פגמים רנטגן מבוסס על העובדה שלקרניים בעלות אנרגיה גבוהה יש יכולת חזקה לחדור אל חומר העבודה ולייצר הבדל שחור לאחר נספגות בחומר. זה מתאים יותר לזיהוי פגמים של ריתוך לוחות בינוני ודקים עם עמדות עבודה קבועות יחסית. שיטות זיהוי פגמים חד-דופן חד-צללית או דו-קיר יחיד-צל משמשות בעיקר לריתוך צינורות. עם זאת, עבור בדיקת צפיפות החומר של צינורות פלדה ישרים וארוכים ללא תפרים, זיהוי פגמים רנטגן מאוד לא מתאים.
2. שיטת זיהוי פגמים על-קולית
שיטת זיהוי הפגמים האולטראסוניים של צינורות פלדה ללא תפרים מאמצת בעיקר שיטת טבילת מים או שיטת מגע. תהליך זיהוי הפגמים הוא די מסובך ולא פשוט ונוח כמו שיטת זיהוי הליקויים בזרם מערבולת. GB5777-86 "שיטת זיהוי פגמים אולטרא-סונית עבור צינורות פלדה ללא תפרים" קובעת בבירור: "שיטת זיהוי הפגמים המתוארת בתקן זה היא בעיקר בדיקת פגמים אורכיים או רוחביים של צינורות פלדה, אך אינה יכולה לזהות ביעילות פגמי דלמינציה." כי הוא לא יכול לזהות פגמים בכיוון הטבעתי או ליקויים קצרים ועמוקים שהם בדיוק הפגמים המשפיעים על צפיפות צינורות הפלדה.
3. שיטת זיהוי פגמים בחלקיקים מגנטיים
זיהוי פגמים בחלקיקים מגנטיים ישים רק לחומרים פרומגנטיים ומתאים לאיתור סדקים ופגמים אחרים על פני השטח או בסמוך לפני השטח של חלק הזיהוי. הוא אינו יכול לזהות את הפגמים הקבורים עמוק בתוך חומר העבודה, ולכן הוא אינו מתאים לבדיקת הצפיפות של צינורות פלדה.
4. שיטת זיהוי פגמים חודרים
שיטת זיהוי הפגמים החודרים מתאימה לבדיקת פגמים פתוחים על פני חומרים שונים, אך אינה יכולה לזהות פגמים שונים בתוך חומר העבודה.
5. שיטת איתור פגמים בזרם מערבולת
שיטת זיהוי פגמי זרם המערבולת מבוססת על העיקרון של אינדוקציה אלקטרומגנטית. זה יכול לזהות פגמים על פני השטח או פגמים קבורים עמוק, במיוחד פגמי צורה קצרים ופתאומיים. בנוסף, יש לו את המאפיינים של מהירות גבוהה, ללא מגע וללא חומר צימוד, כך שהוא מתאים במיוחד לבדיקת צינורות. זו הסיבה ששיטות אחרות לגילוי פגמים לא הרסניות אינן יכולות להחליף את מבחן הצפיפות של זיהוי ליקויים בזרם מערבולת.
